ד"ר אורי בן-אוליאל

22/05/2015

1. עובדות

באותה פרשה, נכרת הסכם זכיינות בין רשת בתי הקפה "פרש קיטשן" ובין זכיין שלה, לפיו הזכיין יפעיל סניף במתחם התחנה הראשונה בירושלים. במהלך קיום ההסכם, התברר לרשת, לטענתה, כי אירעו כשלים בניהול הסניף על-ידי הזכיין. כשלים אלה כללו, למשל, הגשת מזון המנוגד לתו האיכות של הרשת, שימוש בכלים שאינם ממותגים, אי-הסדרת תשלום לספקים, והתעלמות מטרוניות של לקוחות. על רקע כשלים אלה, הרשת הודיעה לזכיין על ביטול מיידי של הסכם הזיכיון. לאחר הודעה זו, הרשת והזכיין פנו ללשכת עורכי הדין בבקשה למינוי בורר שיכריע בסכסוך העסקי ביניהם, וזאת בהתאם לתניית בוררות המצויה בהסכם הזכיינות.

סמוך לאחר מכן, ועוד לפני שמונה בורר, הרשת פנתה לבית המשפט המחוזי וביקשה, בין היתר, סעד זמני דחוף, המחייב את הזכיין לפנות לאלתר את הסניף שהפעיל. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה. הזכיין ערער על כך לבית המשפט העליון.

2. החלטת בית המשפט העליון

בית המשפט העליון קבע בנסיבות המקרה, כי פרש קיטשן רשאית לפנות את הזכיין מסניף הזכיינות, וזאת עוד בטרם מונה הבורר, בכפוף לכך שלזכיין עומדת האפשרות לתבוע מהרשת פיצוי בגין פינויו, אם יתברר במהלך הבוררות שביטול ההסכם על-ידי הרשת נעשה שלא כדין.

אחד מהנימוקים המרכזיים שעמד ביסוד החלטת בית המשפט העליון היה כי מאזן הנוחות נוטה לטובת הרשת. בהקשר זה קבע בית המשפט, כי "המשך יחסי הזכיינות במקרה דנן עלול להסב נזקים ארוכי טווח למוניטין של 'פרש קיטשן', ודי בכך, בנסיבות העניין, כדי להטות את הכף לטובתה" (ההדגשה שלי).

3. דיון

3.1. הנמקת בית המשפט העליון

תיתכן טענה, כי ההנמקה האמורה של בית המשפט העליון בעניין פרש קיטשן אינה מלאה. שכן, הנמקה זו אינה לוקחת בחשבון באופן מפורש וברור את מכלול הנזקים הקונקרטיים שעלולים להיגרם בגין המשך הזכיינות, אך גם בגין פינוי הזכיין. ראשית, המשך הזכיינות עלול לגרום נזק לא רק לרשת, אלא גם ללקוחות הסניף שמופעל על-ידי הזכיין, אשר סוטה לכאורה מתו איכות המזון של הרשת, ואף מתעלם לכאורה מתלונות של לקוחות. שנית, המשך הזכיינות אף עלול לפגוע בספקים, שכן הזכיין אינו עומד לכאורה בהתחייבויותיו כלפיהם. שלישית, לזכיין עלול להיגרם נזק בגין פינויו מהסניף. כך לדוגמא, הזכיין עלול לאבד הכנסות בגין פינויו, חלק מהשקעותיו הייחודיות בהקמת הסניף ובהפעלתו עלולות לרדת לטמיון, ועלולה להיגרם לו עוגמת נפש בגין סילוקו מהרשת. אכן, לא מן הנמנע כי בנסיבות העניין סך נזקי הזכיין בגין פינויו מהסניף נמוך מסך הנזקים שעלולים להיגרם לרשת, ללקוחות הסניף, ולספקים, באם הזכיינות תימשך, ומשכך תוצאת בית המשפט מוצדקת. אולם ראוי היה שבית ישקול באופן מפורש, ובמסגרת החלטתו, את מכלול הנזקים הללו, לצורך ביסוס נוסף של החלטתו.

3.2. פסיקה שניתנה לאחר החלטת בית המשפט העליון

סמוך לאחר החלטת בית המשפט העליון, ניתנה החלטה על-ידי בית המשפט השלום בתל-אביב, בעניין סיטי אספרסו בר ישראל נ' רודריגז (ה"פ 15690-04-15), אשר בניגוד לרוח החלטת בית המשפט העליון, אוסרת דווקא על רשת זכיינות לפנות זכיין מהסניף, במסגרת סעד זמני.

באותה פרשה נכרת חוזה זכיינות בין רשת בתי הקפה "קפה סיטי" לבין זכיין שלה, להפעלת סניף ברחוב פלורנטין בתל-אביב. בנסיבות המקרה, קפה סיטי היא זו ששכרה את הנכס בו מופעל הסניף, והזכיין התחייב לשלם את דמי השכירות. במהלך הסכם הזכיינות הודיעה קפה סיטי לזכיין על ביטול החוזה. שכן, לטענת הרשת, הזכיין ביטל שיקים לטובתה, פגע בקשר עם ספקים, ואף הודיע שאינו רוצה להמשיך בניהול הסניף.

סמוך לאחר ביטול החוזה, הגישה קפה סיטי תביעה לסעד הצהרתי הקובע, בין היתר, כי הסכם הזיכיון בטל. הרשת אף הגישה בגדרי התביעה בקשה לסעדים זמניים, וביניהם: (א) צו המורה על הפסקת החזקה של הזכיין בסניף, קרי על פינויו מהסניף (ב) צו המורה על הזכיין להפסיק את פעילותו כזכיין הרשת, תוך הפסקת השימוש בשם הרשת ובסודותיה המסחריים, והפסקת מכירת מוצרי הרשת.

לעניין הצו הראשון, בית המשפט סירב לקבל את בקשת הרשת להפסיק את החזקה של הזכיין בסניף. אחד מהנימוקים המרכזיים שעמדו ביסוד סירוב זה היה "שחזקה במקרקעין היא נושא להגנת המשפט". לפיכך, בית המשפט קבע, כי ככלל אין מקום "למתן סעד "זמני" של פינוי ממקרקעין, כל עוד לא הושלם בירור ההליך העיקרי". לעומת זאת, בית המשפט קיבל את בקשת הרשת להורות על הזכיין להפסיק את פעילותו ברשת, תוך הסתמכות, בין היתר, על החלטה שניתנה ממש לאחרונה על-ידי בית המשפט העליון בעניין הנדלניסט נ' פרש קיטשן לפיה אין לכפות על רשת זכיינות לקיים התקשרות עסקית שהיא אינה חפצה בה.

אכן, נראה שהחלטת בית המשפט השלום לתת צו זמני, אשר מורה על הזכיין להפסיק את פעילותו כזכיין ברשת, עולה בקנה אחד עם החלטת בית המשפט העליון בעניין הנדלניסט נ' פרש קיטשן. שכן, בית המשפט העליון קבע באותה פרשה, כי אין לצוות על רשת הזכיינות פרש קיטשן, בנסיבות המקרה, על אכיפת התקשרות עסקית עם זכיין, שהיא אינה חפצה בה.

יחד עם זאת, סירובו של בית המשפט השלום להעניק לקופה סיטי סעד זמני המורה על פינוי הזכיין, ככל שהוא נסמך על הנימוק ש"חזקה במקרקעין היא נושא להגנת המשפט", מעורר שאלה. שכן, בפרשה בעניין פרש קיטשן בית המשפט העליון דווקא אישר לרשת הזכיינות לפנות, כסעד זמני, זכיין שהייתה לו חזקה בסניף שהוא הפעיל כשוכר. במסגרת החלטת בית המשפט העליון, הוא כלל לא שקל את העובדה שחזקה במקרקעין היא נושא להגנת המשפט. בהקשר זה, בית המשפט העליון גם לא שקל את הטיעון האפשרי לפיו אין מקום ליתן סעד זמני של פינוי ממקרקעין על עוד לא הושלם ההליך העיקרי. יתירה מכך, מהתוצאה אליה הגיע בית המשפט העליון בהחלטתו ניתן להגיע למסקנה, שבאיזון בין זכות החזקה במקרקעין של הזכיין לבין האינטרס של הרשת בפינוי הזכיין מהסניף שהפעיל, ישנה עדיפות לאינטרס של הרשת. שהרי בית המשפט העליון אישר לרשת לפנות את הזכיין.

יוצא אפוא, שהחלטת בית המשפט השלום בת"א, לפיה לא ניתן לפנות את הזכיין מהסניף, וככל שהיא מתבססת על הנימוק שלזכיין יש זכות החזקה במקרקעין, עומדת לכאורה במתח מסוים עם החלטת בית המשפט העליון בעניין פרש קיטשן. עתה, מעניין יהיה לעקוב אחר היחס בין החלטות נוספות של בתי המשפט דלמטה לבין החלטת בית המשפט העליון בעניין פרש קיטשן, בסוגיה החשובה הנוגעת לפינוי זכיין מהסניף כסעד זמני.

* ד"ר אורי בן-אוליאל הינו מרצה בכיר וראש החטיבה למשפט מסחרי במרכז האקדמי למשפט ולעסקים.

מאמר זה אינו מתיימר למצות את הדיון בנושא. אין לראות במאמר זה ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי.