רשת "ילדותי" חוגגת בימים אלה עשר שנים להיווסדה, 13 סניפים בארץ ובקרוב התרחבות אל העולם הגדול. מאחורי המותג עומדים אתי צאיג ובעלה אודי. אודי מעצב את הטקסטיל, בוחר את הבדים, הצבעים והחומרים, אתי לוקחת את חומר הגלם שהוא מוסר לה ויוצרת ממנו את הבגדים.

למרות ההתרחבות היפה של הרשת, משפחת צאיג לא מחפשת להקים אימפריה. לפחות לא בארץ. "אנחנו נפתח בארץ אולי עוד חמש נקודות, אבל לא יהיו לנו אף פעם 70 חנויות בישראל‭,"‬ אומרת אתי. "אנחנו כן מסתכלים על פתיחת חנויות בלונדון, בניו-יורק ובלוס-אנג'לס. אבל גם אם היינו רוצים יותר חנויות בארץ, זה לא היה הולך. החשיבה שלנו היא מאוד בוטיקית. אני לא בנויה באופיי לייצור המוני. מעבר לזה, אנחנו לא מתאימים לכל פינה בארץ. למה? כי רוב האנשים אוהבים בגדים יותר עמוסים, יותר צבעוניים. האופנה שלנו לא תהיה פופולרית בכל מקום‭."‬

למעשה, האופנה של "ילדותי" היא באמת לא אופנה שכל אחד יאהב, אבל מי שאוהב – מתאהב עד הסוף. הבגדים מאוד נקיים בקווים שלהם וילדותיים. הם לא סופר אופנתיים, אבל יש להם תמיד איזה טוויסט שנותן ייחודיות. אם אתם מחפשים ג'ינסים נמוכים, חוטיני לילדות או טייצים שחורים, לא תמצאו אותם פה. "אני לא יכולה לעשות בגדים כאלה, כי הם לא יפים בעיניי‭,"‬ מודה אתי. "לא מעניין אותי לעשות את זה, גם אם מאה פרחות יגידו שהן יקנו אצלי טייץ שחור צמוד בכמויות‭."‬

במידה מסוימת הצאיגים קצת מנסים לחנך את ההורים. "אנחנו לא מוכרים סטים ולא חושבים שכל תלבושת לילד או לילדה צריכה להיות סט מושלם‭,"‬ אומרת אתי. "הבגד לא יכול להיות סקסי בשום אופן, ואנחנו אפילו מנסים להרחיק את הבנות מהבגרות. הבגדים שלנו מאוד נוחים ופרקטיים‭."‬

מה לדעתכם מייחד אתכם בארץ?
אודי: "הבגדים שלנו הם אופנתיים, אבל הקז'ואל-בייסיק שלנו לא הופך את הילדים ללוח מודעות או לליצנים. הילדים נראים אצלנו כמו אנשים נורמלים ורגילים. גם בצילומי קולקציה אנחנו נצלם ילדים רגילים ולא דוגמנים‭."‬

אתי: "אנחנו לא מנסים להפוך את הילדים למשהו שהם לא. הילדות לא ייראו כמו ברביות בצילומים והבנים לא יהיו חייבים לחייך‭."‬

יודעים מה הם רוצים

כמו אצל הרבה מעצבי ילדים, גם אצל הצאיגים המשיכה לבגדי ילדים התחילה עם לידתו של הבן הבכור, דניאל, היום בן ‭.11.5‬ לדניאל יש גם אחות בת ‭,6.5‬ והם מודדי הבגדים הקבועים. קהל היעד שלהם הוא מלידה ועד גיל ‭,10‬ "אבל עכשיו כשדניאל נהיה גדול, אולי נעלה גם את גיל הבגדים‭,"‬ אומר אודי. גם אודי וגם אתי מפתיעים שוב כשהם מודים שלא למדו עיצוב. "חזרנו מטיול אחרי צבא‭,"‬ מספרת אתי על ההתחלה. "אח של אודי מכר טי-שירטים מודפסים ואודי עזר לו. פתחנו יחד את חנות ספידי בשנקין וכל הניסיון שלנו מטקסטיל הגיע מיצירת הטי-שירטים האלו. כשדניאל נולד באופן טבעי התחלנו לחשוב איך מעצבים בגדים לילדים. רצינו לפתוח בוטיק, צירפנו לירה ללירה ויצרנו את החנות הראשונה בשנקין, שעד היום כל החנויות מעוצבות ברוחה. לאט-לאט מכרנו חנויות לזכיינים והתקדמנו, אבל כעבור כמה שנים החלטנו לקנות מכל הזכיינים את החנויות בחזרה‭."‬ למה? אתי: "כי אנחנו מאוד יודעים מה אנחנו רוצים ואני מניחה שלמישהו זר קשה לתפקד ברמה שלנו. כשלקוחה נכנסת לחנות ואומרת שנפרם לה בגד, המוכרת לא אמורה לשאול שאלות אלא לתת אחד חדש או זיכוי. לזכיינים היה קשה עם זה. היו לנו ויכוחים שלהם נראו על זוטות ולנו זה ייהרג ובל יעבור. מסוג המוזיקה בחנות ועד לשירות‭."‬ בחו"ל, בניגוד לכאן, החנויות ייפתחו על-ידי זכיינים. מתי? "אנחנו לא יודעים‭,"‬ אומר אודי, "אבל בחודשים הקרובים זה יקרה‭."‬ ומה לגבי המחירים? אתי: "נמצאים איפשהו באמצע. אנחנו נראים יוקרתיים וזה מאיים על אנשים, אבל לא כל-כך יקר אצלנו‭." ‬