מאת: לנה פיינגולד, המרכז לקידום זכיינות בישראל

כל אלו ועוד הובילו רשתות אופנה רבות בארץ לעבור לשיטת הזכיינות ולהפעיל סניפים רבים באמצעות זכיינים. מכירת הזיכיון מאפשרת לרשתות להתפרס במהירות ולחסוך בעלויות הקמה, ליהנות מניהול יעיל ואכפתי של זכיין לעומת מנהל שכיר מטעמם, מאידך הזכיין נהנה ממותג מוכר, פרסום ארצי, כוח קניה של רשת ולא אדם פרטי וכמובן ליווי צמוד ממלומדי ניסיון. נשמע טוב? אז זהו, שבפועל המצב לא כלכ כך וורוד.

השיטה הנהוגה ברשתות האופנה הינה זכיינות תפעולית כלומר, הזכיין נושא בכל הוצאות החנות הכוללות עלויות ההקמה, שכ"ד, עובדים, מסים ועוד, מלבד המלאי השייך לרשת. הפדיון עובר ישירות לרשת והללו מפרישים לזכיינים אחוז מסוים הנע בממוצע סביב ה40% ממחזור המכירות, שמהם על הזכיין לשאת בכל ההוצאות, דבר שלאחרונה לא מותיר לו הרבה שולי רווח.

רווח גולמי נמוך, שכר דירה גבוה בקניונים , עדיפות מצד הנהלת הקניון לרשתות זרות, מחירים תחרותיים,התייקרות החומר גלם והתפעול, יכולים להשאיר את הזכיין עם רווח תפעולי נמוך מאוד ואף מסוכן עד כדי שלילי, היינו הפסד.

האם תחום האופנה נמצא במשבר? עוד אין לכך תשובה, מה שבטוח זה שעולם האופנה עובר מהפך בתפיסה ואנו כבר מתחילים לראות את פירותיו, יותר רשתות חיצוניות עושות דריסות רגל בארצנו ואנו עדים לפחות ופחות זכיינים הבוחרים לפתוח סניפים בשולי רווח כה נמוכים ואף מסוכנים. כך שלאופנה יש מחיר, בדקו היטב אם אתם מוכנים להיות אלו שמשלמים על זה.